איך הגישה שלנו משפיעה על התקשורת?
איך הגישה שלנו משפיעה על התקשורת?

איך הגישה שלנו כהורים משפיעה ישירות על התקשורת של ילדינו?
ובאופן משמעותי עוד יותר עבור ילדינו עם הצרכים המיוחדים?

זה מתחיל בקבלה, קבלה שלנו את הלקות/ המגבלה/ השונות.
הבנה שלה, למידה שלה, הפנמה שלה כפי שהיא.
משם כבר יהיה לנו קל הרבה יותר לקבל ולאהוב את ילדינו בדיוק כפי שהם, פחות לנסות לתקן אותם ויותר להצמיח ולקדם.
אהבה לילדים שלנו יש לנו אינסוף, וזה הכלי שנותן לנו כח ליצור אמונה אמיתית בהם, ביכולת שלהם לפרוץ תקרות. האמונה שלנו בהם היא בסיס ההצלחה.

נסו רגע להיזכר, כמה נעים לראות מישהו מחייך אליכם וחייכו אל ילדכם, תוסיפו ותאמרו לו:
“אני רואה את כל מי שאתה, ואני אוהב את כל זה.
אני אוהב אותך כשאתה מדבר איתי, ואני אוהב כשאתה לא מדבר איתי.
אני אוהב אותך כשאתה מגיב לי, ואני אוהב כשלא.
אני אוהב אותך כשאתה משחק בדיוק כמו שאר הילדים,
ואני אוהב אותך כשאתה משמיע צלילים ותנועות שנראים שונה מאוד."

אז הנה ארבעה רעיונות קלים ליישום כדי לפתח את התקשורת עם הילדים:
1. תאהבו את מה שהם אוהבים!
רובנו נוטים יותר ליצור קשר עם מישהו שיש לנו משהו במשותף איתו. למשל אם אפגוש מישהי שלובשת אוברול ממש מהמם- אני מיד אשאל אותה מאיפה וכבר השיחה מתגלגלת ואנחנו חברות (טוב לא עם כל אחת). ככה גם ילדינו, יימשכו לאנשים שאוהבים את מה שהם אוהבים. אז מה שונה אצל הילדים המיוחדים? לרוב תחומי העניין שלהם לא תואמים לעניין החברה שסביבם, ופה אנחנו צריכים ללמוד להיות הצרכנים שלהם.
למשל, אורי שלי אהב מאוד את תומס הקטר, הוא היה כל עולמו בגיל 3, אז הפכנו למומחי תומס הקטר, זה היה התחביב המשפחתי, לימדנו אותו לחפש מידע באינטרנט, קראנו הרבה ספרים של תומס, קנינו המווווון קטרים, פסי רכבת, תחנות ומה לא. תמיד דאגנו להביא איתנו את הערכה לביקורים אצל חברים או משפחה.
כך גם עם ילדים ובוגרים שאני מנחה ומלווה, אני הופכת את תחום העניין שלהם לתחביב שלי, כי זה יוצר הקשר מספר אחד. אני אוהבת את מה שהם אוהבים. עושה מה שהם עושים.
2. הקשיבו לילדכם!
כשאנחנו חושבים ללמד תקשורת מילולית, האינסטינקט שלנו הוא לדבר יותר. אבל לפעמים ההפך הוא הנכון. המפתח הוא לדבר פחות ולהקשיב יותר.
לא משנה אם ילדכם עדיין לא אמר מילה או שהוא כבר מדבר במשפטים, הוא כנראה אומר הרבה יותר ממה שאתם מבינים. אם אנחנו עסוקים בשיחה ובמילוי השקט, אנחנו לא נותנים לעצמנו את ההזדמנות להקשיב באופן מלא למה שילדינו כבר אומרים. אני זוכרת שאבא שלי היה אומר לי עם אורי שלי שהתעכב בדיבור, "אל תשלימי לו משפטים, תני לא להגיד ותקשיבי לו" כמה חכם ופשוט!
כאשר ילדינו מתחילים לדבר, הם עשויים להתחיל בלחש ואפילו להתקשות לשלב את הדיבור עם הנשימה. קשה מאוד לשמוע אותם אם אנחנו מיד מדברים. כאשר ילדינו משמיעים קולות או אומרים משפטים שאינם הגיוניים לנו באופן מיידי, אנו עלולים מבלי שנשים לב לא להקשיב להם, וכאן בדיוק המקום לשבת בשקט, להתבונן בכל גופם, לחבר את התנועות והמבטים שלהם עם המסרים האחרים.
אז ככה, תנסו פעם אחת לחתוך את כמות הדיבור שלכם לחצי, אחרי שתצליחו את זה, חתכו לעוד חצי… אני חושבת שתופתעו ממש ממה שתשמעו.
השקט הזה ייתן לילדים שלכם את האפשרות לתרגל דיבורים. כך אנו יוצרים מרחב שפה שהילדים שלנו יוכלו למלא.
3. חגגו כל תקשורת איתם!
חשוב לחגוג את רמת התקשורת הנוכחית של ילדינו. חגגו את כל הצלילים, כל המילים וכל המשפטים, גם אם אתם לא מבינים אותם וגם אם שמעתם את זה מיליון פעם בעבר. פשוט כי מה שאנחנו מתמקדים בו גדל ומתעצם. החגיגות שלנו מתקשרות לילדינו שאנחנו מקשיבים ונהנים מדבריהם. זה יעודד את ילדינו להמשיך לדבר איתנו.
המפתח לחגיגה הוא להיות שמחים ספציפית מכל מחווה מילולית מצידם. לדוגמא, כשילדיכם משמיע צליל, אתם יכולי לומר, "אמרת", "מממ", "זה צליל נהדר!"
כשהם אומרים מילה אתם יכולים לומר, "אמרת כדור בצורה מדהימה – כשאתה עושה את זה, אני יודע מה אתה רוצה!"
כשהם חולקים איתכם תגובה, אתם יכולים לומר, "אני מאוד אוהב את זה כשאתה מדבר איתי, אני אוהב לדעת מה אתה חושב!"
כשאורי התחיל לדבר, הוא דיבר בעיקר באנגלית, ואנחנו לא בית דובר אנגלית.. ואנחנו חגגנו יחד איתו כל מילה, התעניינו במילים שלו וחזרנו אחריו על מילותיו.
אז מה חשוב? שתגיבו ספציפית לגבי העובדה שזו התקשורת המילולית שלהם שאתה אוהבים. כך הם ילמדו שזה מה שאתם אוהבים ויעשו את זה יותר. ככל שנדגיש את מה שילדים אומרים עכשיו, כך הם ידברו יותר.
4. תגיבו במהירות (כן רק זה חסר לכם:)
אז אחרי שהקשבנו וחגגנו, הגיע הזמן לעשות מעשה, להגיב למה שאמרו או עשו ילדינו. אם אנחנו לא מגיבים לתקשורת המילולית שלהם, הם משתמשים בבכי, מושכים אותנו, או מגיעים לאלימות כדי למשוך את תשומת ליבנו. נשמע מוכר?
לכן תנו להם להבין את העוצמה של הצלילים שלהם או המילים והמשפטים שלהם על ידי תגובה מהירה שלכם. כך הם ילמדו שכל ניסיון שלהם לתקשורת הוא שימושי.
זה מתאים גם אם הם אומרים צלילים פשוטים, מילים מלאות, ביטויים או פסקאות. הפטנט הוא להגיב במהירות. לא אחרי שתסיימו לנקות את השולחן, לא אחרי שתסיימו לענות על מייל לעבודה, אלא ממש עכשיו…
אם ילדכם אומר "אי", תגיבו- תביאו לו משהו לאכול או שירו לו שיר או תוציאו משחק שהם אוהבים. הפרטים של מה שאתם עושים פחות חשובים, מה שחשוב זה לעשות את זה במהירות ובהתרגשות. אם ילדכם שואל מה השעה (בפעם המאה באותה שעה), ספרו לו בהתלהבות! הראו לו איך רואים את השעה על השעון של הקיר, על השעון הדיגיטלי של התנור, הרעיון כאן הוא לעזור לילדינו לראות את הקשר בין הצלילים שלהם לנו נעים.
אם קראתם עד פה, אני מבינה שזה ממש רלוונטי עבורכם, ושמחה שאתם רוצים לעשות שינוי, אני חושבת שאתם תהיו מאוד נרגשים מהתגובה שתקבלו מהם כשתשתמשו בעצות שכתבתי כאן. אני יודעת שלפעמים אתם מרגישים מוצפים או אבודים, אבל כל מסע מתחיל בצעד אחד, ועכשיו יש לכם עוד קצת צידה לדרך.

בהצלחה!
שלכם תמיד,
רויטל – אופטיזם

*חלק מהתוכן מבוסס על מאמר במגזין Autism Parenting Magazine/ Excellent Ways to Maximize Language with Your ASD Child

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים