עברנו דירה.

כבר סיימנו לזרוק חצי בית קודם, דימה ולהקתו החסונה העבירו את הרהיטים, חמודי צבע את הדירה הקודמת, הבית כבר מסודר ונעים, הילדים ממשיכים באותם בתי ספר.

אבל המעבר רק התחיל.

מעבר דירה עם ילד עם אוטיזם מתרחש הרבה לפני והרבה אחרי.

כן זה המעבר עם הילד הזה ש "לא רואים עליו", וש "הוא כזה מהמם, למה הוא צריך את המשלבת?" וזה.

השינוי מתרחש בהרבה מישורים, העיקריים הם: טכני, רגשי, דמיוני, מציאותי, משפחתי, וחברתי.

על הטכני מנצח הידע. עולות שאלות או דאגות שהתשובות אליהן הן לא חד משמעיות, ולא תמיד זה קורה בדיוק כמו שמצפים, לא תמיד התשובה מספקת או משמחת. אפשר לחפש יחד מה היתרונות ומה החסרונות, לעשות תכנית מסודרת ויזואלית של סדר הפעולות, לשתף בפעולות, לתת לילד/ה אחריות מותאמת.

על הרגש מנצחת ההקשבה. כשעולה קושי/ דאגה, כדאי לעצור. אם עוצרים בזמן, מדובר בדקות קצרות של השקעה מצידינו, שמארגנות לילד/ה את הרגשות להרבה זמן קדימה. לקחת רגע להקשיב, לעודד חשיבה יצירתית, לפרק אותה לחתיכות קטנות ולסדר אותן מחדש, להודות בקול רם שזה לא פשוט, לתת דוגמה מהתמודדות דומה שהייתה לי או למישהו מוכר. להתכונן מראש למצבים שיכולים להציף רגשות או קושי, לעודד בדיעבד או תוך כדי על התנהלות מוצלחת.

על הדמיון, מנצחת היצירתיות. עולות פנטזיות שלאו דווקא תואמות מציאות, או כאלה ש"למה לא בעצם?" פה כדאי לחשוב יחד מחוץ לקופסה. אפשר להוציא דפים וצבעים ולתת לו לתכנן, לבוא יחד לראות את הדירה שעוברים אליה, לצלם ולהראות לו, לחפש יחד באינטרנט תמונות של חדרי ילדים, להראות לו את הדרך מהבית החדש לבית הספר וליהפך.

על המציאות מנצחת האמת. לשקף את האמת, אפילו שלא קלה תמיד, להראות את כל הצדדים האמיתיים, לדבר על החסרונות ולחשוב יחד מה יכול להיות שונה או מבלבל, מפחיד או מפתיע. אחרי שעוברים, כל פעולה מוכרת היא כמו חדשה, נקודת המבט, הסאונד, הריח, אפילו הטעם.. טוב לדבר על כל אלה ולא לחשוש להציף למעלה פחדים, כי רק ככה הם ואנחנו יכולים להיות אמיצים.

על המשפחה מנצחים אנחנו ההורים. המשפחה היא הבית, והמשפחה עוברת יחד לבית אחר, כך שהשינוי הוא פיזי, אבל ההתמודדות היא עם פרידה. פרידה מחדר משותף עם האחות הגדולה, פרידה מהשכונה שהייתה כמו משפחה מורחבת, פרידה מהבית הפיזי. פה אנחנו נכנסים, לתמוך ולעזור בפרידה וקבלת המצב החדש, במקרה שלנו גם האחים הגדולים ויחד בונים מחדש תחושת הלכידות, הגנה, הומור פנימי ואוירה חמה ואוהבת.

על החברים מנצח התכנון. אחרי שנים בהן היינו רגילים להתנהלות מאוד ספונטנית של מפגשים בשכונה אחה"צ, מעט קביעות מראש והרבה זרימה, הבית שלנו תמיד פתוח, ילדים נכנסים ויוצאים יחפים. התרחקנו רק 300 מטר אבל כביש ראשי מפריד בינינו לבין השכונה החדשה, מה שדורש תכנון, פתיחת יומנים, כמה טלפונים וקצת יותר התארגנות. אבל שטויות בקטנה…

אני אוהבת שינויים ומעברים! זה מקדם ומצמיח אם עושים את זה נכון.