איך נראה תהליך של קידום אדם עם אוטיזם?
איך נראה תהליך של קידום אדם עם אוטיזם?

הם פנו אלי.

מהוססים, מבוהלים ממה הולך לקרות.

לא הצליחו להודות או להשתמש במילה.

הם עצמם עשו שינויים גדולים בחייהם בשנים האחרונות.

מעולם לא סיפרו לה למה היא הולכת לכל כך הרבה טיפולים,

למה היא תמיד הולכת למסגרות מיוחדות,

והיא לא שאלה.

הם הבינו שמשהו צריך להשתנות, וזה הזמן.

עם הצמיחה שלהם הגיע הזמן להצמיח את הילדה שגדלה והפכה לנערה חזקה בת 16.

הם מעולם לא סיפרו לבת שלהם בת ה 16 שהיא אובחנה בגיל 3 על הספקטרום האוטיסטי.

יצאנו לדרך,

אני למדתי להכיר אותם (והתאהבתי), הם למדו ממני איך להיות כנים עם עצמם ואח"כ עם הילדה והסביבה,

איך לעבד נכון את כל שלבי האבל, בדקנו יחד שהם מוכנים ובשלים לקבלה אמיתית,

לשמוע ולהסכים עם משפטים כמו:

"לבת שלך יש אוטיזם", "הילדה שלך אוטיסטית", "היא נמצאת על הספקטרום האוטיסטי".

לא, היא לא עם "בעיית תקשורת" והיא גם לא עם "קושי הבנת סיוטאציות חברתית" והיא גם לא "רגישה מדי".

הם הצליחו לשמוע את זה נקי, אמיתי, בגאווה, בהשלמה, בעיניים פקוחות,

"לא קודרות ולא שמחות הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות" (כך דייק להפליא נתן אלתרמן)

עלינו שלב,

התכוננו יחד, תרגלנו יחד, כתבנו יחד, התאמנו יחד איך בדיוק לספר לה,

חשבנו יחד איזה שאלות היא תשאל,

עד שהגיע הרגע בו הם היו מוכנים לספר.

בשישי בערב, עם הקינוח יחד סביב השולחן, זה קרה.

הנערה (נקרא לה נועה) נולדה מחדש.

סוף סוף היא הבינה את עצמה, רצה למחשב לקרוא על עצמה את שהרגישה כבר 16 שנה ולא ידעה.

לא הם לא טעו שחיכו עד גיל 16.

לא הם לא פספסו.

זה היה הזמן המדויק להם, הנכון להם.

לכל משפחה הזמן שלה, אין זמן אחד, יש זמן נכון.

הצעד הזה משמעותי מאין כמוהו,

עד היום לא פגשתי בוגר או בוגרת עם אוטיזם שלא שמחו שסיפרו להם על האוטיזם שלהם.

בתקופה שאחרי הגילוי,

נועה הצטרפה אלינו לפגישות ההדרכה.

יחד הפכנו לקפסולה של אמון, פתיחות, חקירה, למידה, חיבור, אמת.

הם הבינו, כשהכל על השולחן אפשר לעשות עוד התקדמות משמעותית,

הם פיתחו הרבה יותר אמונה בנועה וקיבלו אומץ להתחיל לדרוש ולצפות ממנה יותר,

ונועה התחילה יותר להאמין בעצמה.

הם היו בשלים לעלות עוד מדרגה,

יחד איתם רשמנו מטרות וחלומות שלהם עבור נועה,

עם נועה עבדתי בנפרד על החלומות שלה.

אפילו אחותה הגדולה שובצה בתוך המערכת העוטפת שנבנתה

לקח זמן עד שהבינה שלמרות שכרגע יש הרבה יותר תשומת לב לאחותה

בסופו של דבר זה לטובתה, ברגע שאחותה הקטנה תגדל להיות עצמאית יותר

היא תהיה יותר חופשייה ושקטה להגשים את חלומותיה שלה.

בדרך להגשמת החלומות,

חצבנו ופילסנו שבילים לשיפור כישורי החיים של נועה.

כסף, שעון, אוטובוס, בישול, טיפוח מה שהיו אז מטרות ענקיות, הם היום הלחם והחמאה שלה.

יחד עם עם זה קידמנו את הכישורים החברתיים שלה.

פניה לאדם זר, חברה אחת טובה, קבוצת חברים כמוהה, קשר זוגי שנראו כמו מגדלים פורחים באוויר

הם היום איתנים ויציבים עם שורשים בקרקע וחלק עיקרי בחייה.

נועה חווה היום הצלחה.

אחרי שנה וחצי בתהליך,

היא קודם כל שגרירה גאה של אוטיזם וקבלת והכלת השונות,

היא מבשלת לפרנסתה ארוחות צהרים לשני מתחמי עבודה,

היא מוקפת קבוצת חברים אמיתית, קשר זוגי ואלופה בלקנות במכולת,

היא מסיימת השנה בהצלחה את הבגרויות,

היא מתכננת את מסלול ההתנדבות לצבא,

וחולמת על מגורים מחוץ לבית בדירה עם שותפים,

והיא כל הזמן ממשיכה ובונה איתי יחד מטרות חדשות.

וההורים?

יושבים על הספה עם כוסית של גוורץ ומחייכים, הם גאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *