7:20 עם השתקת צלצול הנודניק החמישי, ניחוח חשוד עלה בחלל חדר השינה (החשוד: סופראבא). מלמלמת לעצמי, עוצרת נשימה, פותחת חלון לרווחה, תוחבת כפות רגלי בנעלי הבית וממהרת לצאת מהחדר, מתחילה לצעוד במסדרון המוביל אל הסלון, אבל הנשימה לרווחה לא הגיעה, בפניה ימינה לסלון הניחוח ברור בנוכחותו, ומשם הדרך לכלוב הגורים כבר היתה סלולה, שם התגלתה וצפה במלוא הדרה הסיבה לניחוח לצידה ישב בקצה כלבלב מובך ומלוכלך. "לאאאא אאנננניייי לאאאא מאמינהההה" צווחתי נואשות, ואז עלתה השאלה:  איך אני מטפלת במרבד הרך והחם הזה ומוציאה את אורי בזמן לבית ספר?? אין ברירה אני חייבת לשבור חוזה (בו כתוב שסופראבא לא קם בבוקר ולא מנקה הפרשות של הולכים על ארבע, רק ההולכים על שתיים) עלי להעיר אותו שיטפל בסנדוויצ'ים ויתפעל את התארגנות הבוקר של המתבגר המתחיל. בכוחות על הצלחתי להעיר אותו וזה ממש לא מובן מאליו, עכשיו המבצע מעלה הילוך. המטרה: להניע את אוזי, להלן כלבלב צעיר במשקל 20 קילו, לחדר האמבטיה בלי שיגע בכלום בדרך, ולצפות שישתף פעולה באירופאיות שאינה אופיינית לו. כעבור 8 דקות של התגייסות משותפת של סופראבא ושלי למאבק משותף מול הכלבלב העיקש הגענו לחדר האמבטיה. משם צוות כ"ץ התפצל: אני לאמבטיה, טלי לסנדוויצ'ים ולארגון הנער. מרבד החרא עדיין משחרר ניחוחות בחלל הבית כולו, בשעה שסופראבא, מעדיף להכין סנדוויצ'ים ולכרוז בקול על שלבי ההתארגנות תחת ניחוחות קשים, מאשר לנקות. בזמן הזה אוזי ואני מפיקים יחד אירוע התנקות, משם אני גולשת ישירות לניקוי הכלוב מודיעה בקול כמה זה "מענג" ומהללת את סופראבא וסופרטיסט (להלן אורי) שהצליחו להתארגן בזמן ליציאה לביה"ס. זהו האירוע נגמר! השעה 8:00 נשאר להוציא את היצור המאוד נקי לסיבוב, להתקלח ולהיות ב 8:30 בפגישה. מזל שאמא מיוחדת מקסימה ואהובה היא זו שנפגשתי איתה.

לסיכום כמה מסקנות ברורות:

• הפגישה הראשונה של הבוקר תמיד צריכה להיות נעימה ומהנה.

• הסכמים וחוזים בין ההורים, זה הכרחי כי זה מונע ריבי בוקר, לא מבטיחה שמחזיק גם ריבי ערב אבל זו התחלה טובה.

• הוצאת קיטור ותמלול כשקשה זה ניקוז חשוב, כמו שאתם אומרים לילדים כשקשה להם, תמללו גם לעצמכם את הקושי.

• בקשות עזרה, חלוקת משימות, אמירת תודה על העזרה, גיוס הילדים לשיתוף פעולה והודיה להם.

• גם כשהמצב חרא, זה עובר, חשוב להתייחס ולטפל במצב ולזכור להתרווח אחר כך כשנקי וריחני.