מראה מראה שעל הקיר, מי הכי מודעת בעיר?

מודעות משמשת אותנו כאמצעי לפיתוח יכולת שליטה עצמית (נגיד כמו שאני מודעת לעובדה שגלידה עושה לי טוב על הנשמה אבל אני גם מודעת לזה שזה לא בריא, משמין, ושלאכול גלידה לפני השינה ומיד אחר כך להירדם בלי לצחצח שיניים עושה נזקים; אז אני עושה את זה פעם בשבוע).
מודעות משמשת את החברה כאמצעי להעלאת תשומת לב ציבורית אל נושא, בעיה או אירוע חברתי, מדעי או פוליטי. (נגיד יום המודעות העולמי לאוטיזם שחל ב 2 באפריל ועליו אני חופרת לכם מעכשיו).
בואו נברר איך בכלל מעלים מודעות?
כשמדובר במודעות עצמית יש צורך לחשוף קושי, להודות בו, לתלוש איזה פלסטר, להסתכל באיזה מראה, להקשיב למישהו שאנחנו חשובים לו, להודות בבעיה ואז כמו שאומרים כל המומחים אנחנו כבר בחצי הדרך לפתרון. (נגיד אני עוד לא פתרתי את עניין האכילה הרגשית שלי, אבל בעזרת העלאת הנושא למודעות הצלחתי לאורך השנים האחרונות למנן אותה לרגעים קצרים יותר בחיי).
כשמדובר במודעות ציבורית שוב יש צורך לחשוף קושי ולהודות בו, למצוא דרך לרכך לבבות, לפתוח אוזניים ועיניים לראייה והקשבה אחרת, לנפץ דעות קדומות, ואז אחרי הרבה שנים של עיקשות ודבקות במטרה אפשר לגלות שיש דרך להבנת וקבלת הנושא או הבעיה. (נגיד כמו שעד לפני 50 שנה נשים לא יכלו להצביע בבחירות, ושעד לפני פחות משנה זוג הומוסקסואלי לא יכול היה להביא ילדים בפונדקאות).

לכן יום המודעות לאוטיזם הוא כל כך חשוב כי יש לנו עוד הרבה עבודה, כי עדיין אנשים עם אוטיזם לא מתקבלים כשווים.
יש לי כמה שאלות אליכם:
האם אתם מרגישים לפעמים שמי שמולכם לא מבין אתכם או לא מקשיב לכם?
האם אתם מרגישים לפעמים שקשה לכם כשיש רעש חזק, אור מסנוור, ריח מסריח?
האם כשאתם עצבניים לפעמים קשה לכם לדבר בצורה רגועה ומאורגנת?
כן זה קורה לכולנו, אבל לאנשים עם אוטיזם זה קורה בעוצמה יותר גבוהה קצת או הרבה יותר.

אוטיזם הוא רצף של כל מיני התנהגויות, שלפעמים הן שונות ממה שאתם מכירים.
כל אדם עם אוטיזם הוא שונה, וקיים ספקטרום רחב של תפקודים מתפקוד עמוק ועד תפקוד גבוה.
לרבים מהאנשים עם אוטיזם יש כישורים ויכולות יוצאי דופן ויש להם המון מה לתרום לחברה.
נראה לי שהכי טוב להסביר על הקשיים איתם מתמודדים אנשים עם אוטיזם דרך ציטוטים שלהם וההצעות שלהם איך אתם יכולים לעזור:
גאיה בת 19 מסבירה: "לפעמים קשה לי להצטרף לחבורה, בכל תחילת שנה פחדתי להתקרב הייתי סגורה, לא רציתי להיות עם אף אחד, ניצלו אותי, והרחיקו אותי. אבל אם תתקרבו אלי, תגלו את הצדדים היפים שבי, וככה תראו שאני גם יכולה להיות חברה טובה."

יובל בן 28 מסביר: "אני צריך יותר הכנה מראש לאירועים שהולכים לקרות. כשאני לא יודע מה הולך בדיוק להיות אני נכנס ללחץ ורוצה להיות לבד. אם תשתפו אותי בתכנית מראש, אני גם אוכל לעזור לכם וגם פחות אילחץ."

יונתן בן 11 מסביר: "אני צריך קצת יותר זמן להבין מה הולך להיות בשיעור. וגם קצת יותר זמן לכתיבה של דברים, לפעמים אתם צריכים לחכות שאני אסיים אפילו שאתם כבר סיימתם מזמן.
אולי במקום להלחיץ אותי שאני אכתוב יותר מהר תנסו לעזור לי בכתיבה ואני אעזור לכם במקצוע אחר שקשה לכם."

ימית בת 16 מסבירה: "אני כמו הרבה אנשים עם אוטיזם יותר רגישה לרעשים.
כשיש בזמן השיעור הרבה רעש קשה לי להתרכז במשימה, ואז אני כועסת או אפילו מתפרצת,
מה שיכול לעזור לי שקצת פחות תצעקו בשיעור כדי שהמורה תיתן לכם יותר 'תשומי'."

גיא בן 10 מסביר: " לפעמים אני שומע משהו חיובי שאמרתם לי ואני מבין את זה בצורה אחרת, לפעמים אני חושב שניסיתם להעליב אותי, ויכול להיות שלא הייתה כוונה לרעה אבל לי קשה להבין הומור או ציניות. אז אני אשמח שתסבירו לי מה הכוונה, אם אתם רואים שנפגעתי".

שני בת 34 מסבירה: "קשה לי לשבת לאורך זמן ולהקשיב, יש לזה הגדרה- קושי בויסות החושי,
מה שעוזר לי לפעמים זה להעסיק את הידיים שלי, למשל לסובב גומיה או לכווצ'ץ נייר, אז אל תסתכלו לי במבטים משונים."

מבינים קצת יותר?
יש!
אז עכשיו כשתפגשו אדם עם אוטיזם- הביטו אליו בגובה העיניים (אולי יהיה לו קשה להישיר מבט בחזרה אבל זה לא אומר שהוא לא מעוניין בקשר)  והתאימו טיפ טיפה את התגובה.
חברות מרגשת מובטחת!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *