צופה בטיול צופים

חזרתי אתמול בערב, גמורה. מליווי טיול צופים בשכבה של אורי. הייתי מלווה שנוסעת באוטובוס ומטיילת במסלול, מלווה היא תכלס תקן של צופה מהצד. להיות צופה מהצד לא תמיד קל, זה משאיר המון זמן לראות הרבה דברים. אז ראיתי. ראיתי למשל שאורי מסתובב סביב כולם, עושה הכל עם כולם אבל הוא לא הבחירה הראשונה של אף אחד, ואין לו קשר קרוב עם אף אחד, אולי רק עם החבר הטוב שלא הגיע לטיול והוא אכן התגעגע אליו. בזמן הפנוי הוא מסתובב לבד, מרוצה מאוד שיהיה ברור קבל עם ובלוג, הילד מאושר! הוא עסוק בלמלא את השפריצר (אחד הלהיטים הבולטים בטיולי צופים) ולהשפריץ על צמחים ועצים בשונה מחבריו שמשפריצים אחד על השני. זו רק האמא שהעמוד בז'ורנל לא מסתדר לה. הוא עצמאי ומסתדר מצוין רק שהתיק שלו איכשהו היחיד שפתוח כל הזמן ואם לא הייתי שם כנראה שהיה חוזר עם תיק ריק. הוא מטייל מושלם, משאיר נקי, בכושר מעולה (כנראה הילד מאומץ :), לא מתלונן לרגע (עוד פעם מאומץ :), מביט על הנוף ומעריך אותו, ואפילו ניגש ומחבק ילד שקשה לו. רק אני רואה שהוא רוב הזמן צועד לבד.

אז עכשיו אני עושה לעצמי מפגש בקליניקה.

כותבת לעצמי את הדברים כמו שאני אומרת להורים שאני מנחה, אני מסבירה להם כל הזמן לחפש  ולראות את ה"יש" ולסמן "וי" ובמיוחד להגיד לילדים שלהם את היופי שהם רואים אצלם:

הילד מאושר ומרוצה- לא מתלונן לרגע, שר שירי מורל ומכיר את כל הסלנג הצופי- שאפו.

הילד עצמאי- הולך לבד לצחצח שיניים מיוזמתו ומחכה בסבלנות בתור לברז- וואו אוטיסט שמחכה בתור בסבלנות זה משהו מיוחד.

הילד יוצא לטיול ומסיים אותו בשלום, כשמחליק קם מיד, מודיע שהוא בסדר וממשיך לצעוד- מי אלוף של אמא?

הילד מוצא פתרונות לתקלות- כשהכלים הרב פעמיים מלוכלכים מאתמול בערב, הוא ניגש ומבקש מהורי המטבח לשטוף לו, סחתיין על האומץ.

הילד עוזר לחבריו- חבר שנראה עייף הוא בא ומחבק אותו והולך איתו ככה כמה צעדים טובים. נשמה שלי.

הילד מעריך רגעים טובים- כשמסיימים עליה קשה (אני באותו רגע ממוטטת), הוא שמח שהשיג את האתגר ומסתכל על הנוף מרוצה וגאה מאוד. רק תשתה עוד מים בבקשה.

הילד לא שם #%* – מחבק את אמא שלו ליד חבריו מבלי להתעסק לרגע ב"מה יגידו". אושר צרוף לאמא ולילד.

אז מה יש לי להתבכיין ולהתלונן, תראו איזה ילד יש לי!

עכשיו אני הולכת להגיד לו את כל הרשימה וכמה אני גאה בו.

4 תגובות

  1. כשמורידים את ה"אבל" ומתמקדים רק בדברים החיוביים, זה נשמע כאילו את מדברת על ילד אחר. החלק הראשון שהתמקד במה שאין ממש העציב אותי ואילו החלק השני עורר בי קנאה (למה הילד שלי מעדיף את המסך של הנייד על פני הנוף, ומעדיף למות במקום לחבר אותי, ובטח לא ליד החברים). זה רק מראה איזה כח יש למשקפיים שבוחרים להרכיב, שצובעים את אותה מציאות בצבעים כל פעם בדרך אחרת.

  2. כשמורידים את ה"אבל" ומתמקדים רק בדברים החיוביים, זה נשמע כאילו את מדברת על ילד אחר. החלק הראשון שהתמקד במה שאין ממש העציב אותי ואילו החלק השני עורר בי קנאה (למה הילד שלי מעדיף את המסך של הנייד על פני הנוף, ומעדיף למות על פני חיבוק לאמא אפילו ללא קהל של חברים). זה רק מראה איזה כח יש למשקפיים שבוחרים להרכיב, שצובעים את אותה מציאות בצבעים שונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.