מה החלום החדש שלכם?

"הדיכאון מגיע כשאני בתוך משהו, ואז בום משום מקום. בעיטה בבטן. למשל סביב העבודה שלי. לא מצאתי את האיזון בין מה שקורה במשפחה לאיך אני מתנהלת בתוך זה. הפגישות שלנו עוזרות לי להכיל את עלמה  ועוזרות לי לקדם אותה. כשאנחנו נפגשות בקבוצה אני יודעת ששם לא שופטים אותי. הורים אחרים לא מבינים מה הבעיה והם חושבים שזה כמו אצלם ביום רע של הילדים. אצלינו זה כל הזמן בעוצמה מאוד גבוהה, וחסרה לנו התקווה שזה יסתדר מתישהו. אנחנו צריכים לבנות חלומות חדשים. בעקבות השיחות שלנו, יש דברים שאני היום יודעת שהיא תסתדר עם הסיטואציה, למשל היה בילוי בחופש עם בני הדודים והם הלכו יחד לכמה שעות, היא הייתה עם כולם והסתדרה ורק בסוף יצא לה כמו שאומרים אצלינו בבית "פוק עם תוכן". לפני ההנחיה איתך הייתי מתרכזת רק בזה שפיספסה קקי לעומת להתרכז בעובדה כל היום היתה משולבת היטב עם בני הדודים."

שיחה שהיתה בדיוק כך אתמול עם זוג הורים שאני כל כך אוהבת. אם נראה יותר את הדברים הקטנים שהילדים שלנו מצליחים נתחיל לראות את התקווה. אז איך הגישה שלנו כהורים משפיעה ישירות על הצמיחה של ילדינו?

זה מתחיל בקבלה, קבלה שלנו את הלקות/ המגבלה/ השונות.

הבנה שלה, למידה שלה, הפנמה שלה כפי שהיא.

משם כבר יהיה לנו קל הרבה יותר לקבל ולאהוב את ילדינו בדיוק כפי שהם, פחות לנסות לתקן אותם ויותר להצמיח ולקדם.

אהבה לילדים שלנו יש לנו אינסוף, וזה הכלי שנותן לנו כח ליצור אמונה אמיתית בהם, ביכולת שלהם לפרוץ תקרות. האמונה שלנו בהם היא בסיס ההצלחה.

נסו רגע להיזכר, כמה נעים לראות מישהו מחייך אליכם וחייכו אל ילדכם, תוסיפו ותאמרו לו:

“אני רואה את כל מי שאתה, ואני אוהבת את כל זה"

"אני אוהב אותך כשאתה מדבר איתי, ואני אוהב כשאתה לא מדבר איתי"

"אני אוהבת אותך כשאת מגיבה לי, ואני אוהבת כשלא"

"אני אוהב אותך כשאתה משחק בדיוק כמו שאר הילדים, ואני אוהב אותך כשאתה משמיע צלילים ותנועות שנראים שונה מאוד."

אז הנה ארבעה רעיונות קלים ליישום כדי לפתח את הקבלה שלנו את הילדים והתקשורת איתם:

1. תאהבו את מה שהם אוהבים!

רובנו נוטים יותר ליצור קשר עם מישהו שיש לנו משהו במשותף אתו. למשל אם אפגוש מישהי שלובשת אוברול ממש מהמם- אני מיד אשאל אותה מאיפה וכבר השיחה מתגלגלת ואנחנו חברות (טוב כמעט עם כל אחת). ככה גם הילדים שלנו, יימשכו לאנשים שאוהבים את מה שהם אוהבים. אז מה שונה אצל הילדים המיוחדים? לרוב תחומי העניין שלהם לא תואמים לעניין החברה שסביבם, ופה אנחנו ההורים והסביבה צריכים ללמוד להיות הצרכנים של תחומי העניין השונים.

למשל, אורי שלי אהב מאוד את תומס הקטר, זה היה כל עולמו בגיל 3, אז הפכנו למומחי תומס הקטר, זה היה התחביב המשפחתי, לימדנו אותו לחפש מידע באינטרנט, קראנו הרבה ספרים של תומס, קנינו המווווון קטרים, פסי רכבת, תחנות ומה לא. תמיד דאגנו להביא אתנו את הערכה לביקורים אצל חברים או משפחה.

כך גם עם ילדים ובוגרים שאני מנחה ומלווה, אני הופכת את תחום העניין שלהם לתחביב שלי, כי זה יוצר הקשר מספר אחד. אני אוהבת את מה שהם אוהבים. עושה מה שהם עושים.

2. הקשיבו לילדים שלכם!

כשאנחנו חושבים ללמד תקשורת מילולית, האינסטינקט שלנו הוא לדבר יותר. אבל לפעמים ההפך הוא הנכון. המפתח הוא לדבר פחות ולהקשיב יותר.

לא משנה אם הם עדיין לא אמרו מילה או שהם כבר מדברים אוטוסטרדה, הם כנראה אומרים הרבה יותר ממה שאתם מבינים. אם אנחנו עסוקים בשיחה ובמילוי השקט, אנחנו לא נותנים לעצמנו את ההזדמנות להקשיב באופן מלא למה שהילדים כבר אומרים. אני זוכרת שאבא שלי היה אומר לי עם אורי שלי שהתעכב בדיבור, "אל תשלימי לו משפטים, תני לא להגיד ותקשיבי לו" כמה חכם ופשוט!

כאשר הילדים מתחילים לדבר, הם עשויים להתחיל בלחש ואפילו להתקשות לשלב את הדיבור עם הנשימה. קשה מאוד לשמוע אותם אם אנחנו מיד מדברים. כאשר הם משמיעים קולות או אומרים משפטים שאינם הגיוניים לנו באופן מיידי, אנו עלולים מבלי שנשים לב לא להקשיב להם, במקום לשבת בשקט, להתבונן בכל גופם, לחבר את התנועות והמבטים שלהם עם המסרים האחרים.

נסו פעם אחת לחתוך את כמות הדיבור שלכם לחצי, אחרי שתצליחו את זה, חתכו לעוד חצי… אני חושבת שתופתעו ממש ממה שתשמעו. השקט הזה ייתן לילדים שלכם את האפשרות לתרגל דיבורים. כך אנו יוצרים מרחב שפה שהילדים שלנו יוכלו למלא.

3. תחגגו כל תקשורת איתם!

חשוב לחגוג את רמת התקשורת הנוכחית של ילדינו. לחגוג את כל הצלילים, כל המילים וכל המשפטים, גם אם אתם לא מבינים אותם וגם אם שמעתם את זה מיליון פעם בעבר. פשוט כי מה שאנחנו מתמקדים בו גדל ומתעצם. זה יעודד את אותם להמשיך לתקשר איתנו.

המפתח לחגיגה הוא להיות שמחים ספציפית מכל מחווה מילולית מצידם. לדוגמא, כשהם משמיעים צליל, אתם יכולים לומר, "אמרת", "מממ", "זה צליל נהדר!"

כשהם אומרים מילה אתם יכולים לומר, "אמרת 'כדור' בצורה מדהימה – כשאתה עושה את זה, אני יודעת מה אתה רוצה!"

כשהם חולקים איתכם תגובה, אתם יכולים לומר, "אני מאוד אוהב את זה כשאתה מדבר איתי, אני אוהב לדעת מה אתה חושב!"

כשאורי התחיל לדבר, הוא דיבר בעיקר באנגלית, ואנחנו לא בית דובר אנגלית.. ואנחנו חגגנו יחד איתו כל מילה, התעניינו במילים שלו וחזרנו אחריו על מילותיו.

מה חשוב כאן? שתגיבו ספציפית לגבי העובדה שזו התקשורת המילולית שלהם שאתה אוהבים. מתוך התגובה הם ילמדו שזה מה שאתם אוהבים ויעשו את זה יותר. ככל שנדגיש את מה שילדים אומרים עכשיו, כך הם ידברו יותר.

4. תגיבו במהירות (כן רק זה חסר לכם:)

אז אחרי שהקשבנו וחגגנו, הגיע הזמן לעשות מעשה, להגיב למה שאמרו או עשו ילדינו. אם אנחנו לא מגיבים לתקשורת המילולית שלהם, הם משתמשים בבכי, מושכים אותנו, או מגיעים להתנהגויות לא מותאמות ועד אלימות כדי למשוך את תשומת ליבנו. נשמע מוכר?

לכן תנו להם להבין את העוצמה של הצלילים שלהם או המילים והמשפטים שלהם על ידי תגובה מהירה שלכם. כך הם ילמדו שכל ניסיון שלהם לתקשורת הוא שימושי.

זה מתאים גם אם הם אומרים צלילים פשוטים, מילים מלאות, ביטויים או פסקאות. הפטנט הוא להגיב במהירות. לא אחרי שתסיימו לנקות את השולחן, לא אחרי שתסיימו לענות על מייל לעבודה, אלא ממש עכשיו…

ככה זה עובד: אם הילד אומר "אי", תגיבו- תביאו לו משהו לאכול או שירו לו שיר או תוציאו משחק שהם אוהבים. הפרטים של מה שאתם עושים פחות חשובים, מה שחשוב זה לעשות את זה במהירות ובהתרגשות. אם היא שואלת מה השעה (בפעם המאה באותה שעה), ספרו לה בהתלהבות! הראו לה איך רואים את השעה על השעון של הקיר או על השעון הדיגיטלי של התנור, הרעיון כאן הוא לעזור לילדים לראות את הקשר בין הצלילים שלהם לתגובה שלנו.

אם קראתם עד פה, אני מבינה שזה ממש רלוונטי עבורכם, ושמחה שאתם רוצים לעשות שינוי, אני חושבת שאתם תהיו מאוד נרגשים מהתגובה שתקבלו מהילדים כשתיישמו את הכלים האלו. אני יודעת שלפעמים אתם מרגישים מוצפים או אבודים, אבל כל מסע מתחיל בצעד אחד, ועכשיו יש לכם עוד קצת צידה לדרך.

אז מה החלום החדש שלכם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.