אני מתרגשת וגאה לארח בבלוג אופטיזם את סמדר סגל מילר- מנחת סדנאות design thinking, ארט דירקטור ומעצבת חוויית משתמש.

כך כותבת סמדר:

שגרתן של משפחות מיוחדות הן כמו קרוסלה של מצבי רוח.

בשל הפרעות וקשיים בקיום אינטראקציה חברתית ותקשורתית ויכולת מוגבלת לפרש בזמן אמת תגובות רגשיות נוצרת רכבת הרים המובילה לעיתים להתנהגות תוקפנית, תסכול וכעס.

וכאן, ננסה לעזור באמצעות כלי עבודה מעולמות חוויית משתמש במתודה המתמקדת בפיתוח אמפתיה ללקוח, כך שבבית… הלקוח שלנו הוא/היא  הילד.ה

מילת המפתח היא אמפתיה. היא מצליחה לגשר כמעט על כל ויכוח, נותנת כח ומעניקה חיבור ריגשי.

כך נוכל לפשט את אותה רכבת הרים ולהבין הצרכים והרגשות של הילדות.ים במהלך היום:

מסע ליום אחד:

1. ניקח בריסטול ונחלק אותו לחמישה חלקים, כמו טבלה.

2. כל עמודה תהווה חלק אחר של היום: בוקר- לפני צהריים – צהריים – אחה״צ – ערב

3. בצד הטבלה נצייר על  סטיקי נוטס מגוון של פרצופי ״סמיילי״, כמו בדוגמה

4. נכוון את הילד להדביק בעמודה את מה שהרגיש באותו חלק של היום באמצעות הסמיילי המתאים

5. נשאל מה הוא חשב באותו הזמן, נעודד לכתוב או לצייר משהו הקשור לכך.

     למשל: ״חשבתי שאני לבד״

6. בהסתכלות רחבה נוכל לבדוק את הגרף ולראות היכן הילד היה במצוקה ואולי ניתן ללמוד מזה ולהמנע מכך למחרת, לחזור על פעילויות מהנות וחוויות טובות שהעצימו את הילד.

מסע לשבוע אחד:

1. ניתן לחזור על הטבלה בכל יום ולבחון איזה יום בשבוע היה המוצלח ביותר

2. להסיק מסקנות ולהנגיש את מידת שבועות הרצון של המשפחה לפעילויות מוצלחות לשבוע הבא

מתוך מקום של רצון להבין ולדעת איך הילדים הרגישו במהלך היום – ניקח את האינפורמציה הזו ונהפוך אותה לתובנה ברורה. ניתן לה ביטוי ונתמקד בלי ביקורת או שיפוטיות.

השימוש בסטיקי נוטס הוא צבעוני ושמח, כמו חיבוק ויזואלי שאפשר להתחבר אליו בקלות.

הציורים, המילים והשיתוף עושה פלאים במקומות עבודה, האמפתיה והיכולת לחבור לרגש ולתוכן של היום נותן פרספקטיבה חשובה. תיהנו.