תגלית: הורדת זבל מפתחת שייכות ועצמאות

"תקשיבי האורי הזה שלכם הוא משהו משהו באמת!!" כתבה לי אתמול אמא אמיצה מאוד של חבר ממש מתוק של אורי. אמא שהסכימה בעודה שפויה לארח 3 חברים לשינה בלילה לפני השביתה שהייתה השבוע לשעתיים. מיד עניתי "יהההה מרגשת, תני דוגמא…" והיא כתבה:

"קודם כל הוא באמת קסם, חוץ מזה, הוא היחיד מכל האורחים שהיו כאן אתמול, שבבוקר ארגן לעצמו את קופסת האוכל, לא נתן לי אותה שאטפל בה, אלא שאל איפה הפח, רוקן את מה שנשאר לו בקופסא, שטף את הקופסא ושם בה את האוכל שהכנתי לו. נגמרתי ממנו… הילדים שלי עדיין לא מצליחים להפנים את החלק של להוריד מהשולחן……. (כולל ההוא שכבר בר מצווה..:)), אתם באמת עושים עבודה מדהימה! לילה טוב מהממת!".

כשקראתי את המילים שלה ממש הרגשתי את הלב שלי מתחמם פיזית, ונזכרתי איך גיליתי פטנט בתחילת לימודי הדרכת ההורים, הכלי הזה שייך למושג "מועילות ונחיצות" והוא משפיע על תחושת השייכות והעצמאות של כל בני המשפחה.

הנה הסבר קצר למה אני מתכוונת: תרומה לכלל היא דרך לקשר חברתי שמעלה תחושת שייכות  לקבוצה או משפחה. כאשר אדם תורם לקבוצה או למשפחה הוא מרגיש מסוגל ויכול.

ילד שעושים עבורו הכל יכול להרגיש אהוב אבל הוא לא ידע להתמודד עם תסכול ולא יפתח את העצמאות שלו. ככל שהמשפחה תיצור עבור הילד מצבים בהם יתרום ויועיל, ובני הבית יעריכו את התרומה שלו, ויודו לו על העזרה, הילד יבין שהוא נחוץ, שזקוקים לו וזו הרגשה נהדרת.

במחקרים רבים אומרים שילדים שמילאו תפקידים בבית יכולים כבוגרים להשתלב טוב יותר במקומות עבודה ותעסוקה.

אז מה עושים?

חלוקת תפקידים כחוויה משפחתית.

מדובר באסיפה משפחתית בה מגדירים ומציגים ציפיות מכל בני המשפחה.

אתם ההורים תכינו רשימת משימות ביתיות, עושים מפגש משפחתי באווירה טובה, מסבירים לילדים שהם כבר ממש בוגרים וכל אחד מהם יכול לקחת תפקיד ולהיות אחראי עליו, בהתאם לתפקוד ולגיל. הסבירו שלכל אחד יש אפשרות לבחור מטרה או משימה, כי כשאדם בוחר הוא פחות תלותי – הוא לומד לקחת על עצמו אחריות בעצם תהליך הבחירה.

חשוב שכל ילד יקבל מכם עידוד על העשייה, אפילו אם לא היתה מושלמת בעיניכם, הדגישו את הטוב במה שעשה, חזקו אותו על עצם העשייה ואל תבקרו אותו אם לא ביצע את התפקיד בדיוק כפי שאתם רוצים.

מה ברשימה? ההההכלללל: מילוי ופינוי מדיח, הורדת זבל, הכנת ארוחת ערב, הכנסת כביסה למכונה, תליית כביסה, קיפול כביסה, ועוד כל מה שחשוב לכם שיקרה…

חלקו את התפקידים לפי רמות קושי, יכולות, עניין, גיל ותפקוד. הדגישו שכל אחד יכול לעשות משהו, אורי בגיל 4 למד להיות אחראי על זריקת שקית המחזור לפח הכתום והיה גאה מאוד בעצמו.

זהו, אתם מוכנים להנות מכמה דקות שיתפנו לכם כל יום? אז צאו לדרך! שיהיה בהצלחה!

לכל שאלה אני כאן אענה בשמחה,

שלכם תמיד,

רויטל- אופטיזם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *