השיחה

אורי חזר הביתה מסיבוב עם חבר בשכונה (זר לא יבין כמה זה לא מובן מאליו, וכמה זה משמח ומרגש אותי כל פעם מחדש) עם לחיים אדמדמות מתמיד ומבט מהורהר בעיניים. ישבתי ועבדתי מול המחשב על הבר שהוא ה"סוויט ספוט" של הבית, והוא התיישב לידי. "אמא אני רוצה לדבר איתך על משהו ושלא תכעסי".

בובובוםםם הלב שלי העלה קצב ועניתי, "ברור, לא משנה מה קרה אני לא כועסת ואני כאן להקשיב ולעזור".

הוא לקח נשימה עמוקה ואמר "אנחנו מדברים לפעמים על מין".

אמרתי לו "מצויין, אני ממש שמחה שאתם מדברים על זה ועוד יותר שמחה שאתה מדבר איתי על זה, ובטח שאין לי סיבה לכעוס, זה מאוד טבעי ומעניין".

משם המשכנו לשוחח על מה הם מדברים, מה הוא יודע, עשינו סדר במושגים ומה מתאים איפה ועם מי. אורי לא הפסיק להודות לי, "ואו אני ממש שמח שדיברנו על זה" וחיבק אותי כל כמה משפטים. ההקלה שהרגיש שזה בסדר להרגיש צרכים, שזה בסדר להתעניין בזה, ועוד קצת חידודים שלי על מה מתאים בגיל שלו ומה לא, הוציאו ממנו אנחות רווחה. שנינו היינו מאושרים וסיימנו בזה שמתי שירצה הוא יכול לחזור ולדבר איתי ועם אבא על כל שאלה ומחשבה שעולה בנושא. לכן כמובן מיד התיישבתי לעשות סדר גם לכם, איך מדברים על זה בכל גיל שיפנו אליכם עם שאלות?

נתחיל מיומנויות לשיח פתוח בנושא מיניות:

  1. לא מדובר בשיחה חד פעמית אלא בשיחות חוזרות, טפטופי מידע כמו המידע המפוזר שאנו נותנים להם על אכילה נכונה, זהירות בדרכים וכמות צפייה במסכים

  2. חשוב לשלב בשיח דיבור ברור על מה מתאים ומה לא מתאים. להסביר מדוע דברים שהתאימו בעבר לא מתאימים כיום. כמו להתלבש בסלון או להתקלח עם ההורים.

  3. לענות בכנות: חשוב לענות בכנות על שאלות שלהם – ולתת מידע אמין על מין. אם לא תתנו מידע שלם הם ישלימו אותו באמצעות המחשבות והדמיונות שלהם. לדוגמה: אם לא תסבירו איך הזרע נכנס לרחם כאשר הפין חודר לתוך הפות בלבד יכול להיווצר תינוק, לעומת מחשבות או חששות שיש דרכים אחרות של מגע מיני שגם דרכן נכנסים להריון.

  4. להתחיל בשאלה: כדאי להתחיל את השיח בשאלה. "רציתי לשאול אותך מה אתה יודע על הדרך שבה באים ילדים לעולם?" או "מה את חושבת על הפרסומת שראינו עכשיו? איך הציגו שם את הבנות? ככה באמת את ואני מתנהגות…?"

  5. הורה כמקור ידע: מצבו את עצמכם כמקור מידע אמין על מין וכמי שיודעים ורוצים לדבר על נושאים שקשורים למיניות ופרטיות כי אם לא תעשו את זה, הם ילכו לחפש מידע במקורות אחרים ובראשם האינטרנט, ושם המידע יכול להיות בעייתי.

  6. היוזמה היא עליכם: היוזמה ליצירת שיחות על מיניות היא עליכם – אל תחכו שהם יבוא אליכם. זה התפקיד שלכם לתת להם מידע גם אם הם לא שואלים. חפשו הזדמנויות סביבכם לשיח על נושאים של מיניות וזוגיות: משחק הקונסולה שהם משחקים בו, פרסומת, סרט מצויר, טמפונים בחדר האמבטיה או חברה שלכם שנמצאת בהריון. כולם הזדמנויות לשיח.

  7. שיח מותאם גיל: זכרו שיש הבדל משמעותי בין ילדה בת 7 לילד בן 11 – זכרו לנסות ולהתאים את השיח לגיל. אם הסברתם משהו פעם אחת – קח בחשבון שככל שהם מתבגרים צריך לתת להם מידע מעמיק יותר.

איך אנחנו יכולים להסביר לילדים ולמתבגרים המיוחדים שלנו על פרטיות:

  1. איברים פרטיים: יש חלקים בגוף שלנו שהם פרטיים ולא כולם יכולים לראות אותם או לגעת בהם – פין, אשכים, פות, ישבן, שדיים. יש אנשים שלא קל להם להגיד את המילים הללו, אם אתם מהם עמדו מול המראה או מול מישהו שאתם מרגישים הכי בנוח איתו ואמרו המון פעמים את המילים כדי להגיע משוחררים לשיח עם הילדים.

  2. פרטי מול ציבורי: יש בעולם מקומות פרטיים ומקומות ציבוריים. מה שמותר במקום פרטי כמו הבית לא תמיד מותר במקומות ציבוריים כמו הגן או הגינה. לפעמים מה שמותר במקום פרטי בבית (החדר שלך, השירותים) לא מותר במקום ציבורי בבית (בסלון).

  3. לכבד פרטיות: חשוב לכבד פרטיות של אחרים. על דלת סגורה מקישים לפני שפותחים. לא נכנסים למישהו למקלחת או לשירותים, חל על שני הצדדים.

  4. זכות לפרטיות: לכולם יש זכות לפרטיות. כדאי לסגור דלת בשירותים, במקלחת, בעת שמתלבשים או כשרוצים להיות לבד.

  5. מגע באיברים פרטיים: כל התנהגות שקשורה במגע באיברים הפרטיים שלנו היא פרטית ואישית ולגיטימית אבל היא צריכה להיעשות בפרטיות – לבד, בחדר סגורה ורצוי מאוד ללא מסכים.

  6. מה מצלמים/ות: כל דבר שאנחנו מצלמים/ות בטלפון מפסיק להיות פרטי ויש סיכוי שיעלה לאינטרנט אם אנחנו רוצים/ות או לא. כשמצטלמיםות צריך לחשוב "האם יהיה לי אכפת שכל הילדים/ות בכיתה יראו את התמונה הזו?". יהיה אכפת? לא מצלמים/ות.

ולסיום עוד כמה מילים על מסכים ומיניות:

  1. מתאים ולא מתאים: במסכים יש תוכניות, סרטים ומשחקים שמתאים לך וכאלה שלא מתאימים לך. ההורים הם אלה שמחליטים מה מתאים לך ומה לא, כדי לשמור עליך. אנחנו צריכים לדעת במה את/ה צופה ולראות אם זה מתאים – כי אנחנו אוהבים אותך ודואגים לך.

  2. במה לא לצפות: כשצופים במסכים: טלוויזיה, טלפון, טאבלט, מחשב יכולים לעלות סרטים, תוכניות או משחקים שיש בהם: אלימות, דם, מכות, עירום, איברים פרטיים כמו פין, פות, שדיים או ישבן. אם עולה משהו מפחיד, משהו שלא מתאים לגיל שלך או אם רואים פתאום אנשים עירומים צריך לסגור את המסך מיד וללכת להורים או למבוגר/ת אחראי/ת אחר/ת בסביבה לדבר איתם על זה.

  3. אם מישהו שלח בטלפון או בכל דרך אחרת תמונה או סרטון שיש בהם משהו מפחיד, אלים או תוכן שיש בו עירום ולא מותאם לגיל שלך אתה צריך ללכת מיד להורים או למבוגר/ת אחראי/ת אחר/ת ולספר להם.

  4. גם קללות ושפה לא מותאמת: אנחנו שומרים על שפה שנעים לחברים/ות ולמבוגרים/ות לשמוע.

  5. צילום עירום עצמי: זה לא מתאים לצלם את עצמך בעירום – עירום זה דבר פרטי

  6. העברת תוכן לא מתאים: לא מעבירים בסלולרי שום תוכן שיש בו אלימות או עירום מכל סוג שהוא – אם קיבלת תוכן כזה צריך ללכת להורה או למבוגר/ת אחראי/ת לקבל עזרה ולא להעביר את התוכן הלאה.

  7. תכנים לא מותאמים: לפעמים לצפות באינטרנט בא/נשים עירומים יכול להיות מאוד מסקרן, אבל זה פוגע בהתפתחות שלך ויכול להפחיד, להגעיל או לגרום לך למחשבות לא נכונות על אהבה, זוגיות, יחסי מין, עירום ומגע מיני – זה לא מתאים לגיל שלך וזה לא כמו במציאות.

  8. תכנים לא מותאמים לעומת מציאות: אנשים שיש ביניהם כבוד, הערכה, אהבה, הדדיות, קשר – לא מצלמים את עצמם בעירום ולא מעלים את התמונות לאינטרנט – מה שאתם רואים שם לא דומה למיניות אמיתית

מקווה שעשיתי לכם קצת סדר,

שלכם תמיד לכל שאלה,

רויטל- אופטיזם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.