יושב בגינה ילד לבד

20:20 אתמול, אני צופה בהרצאה מרתקת של חברה יקרה ואשת מקצוע משכמה ומעלה, אורי, אחרי 3 תזכורות בלבד, יורד עם אוזי "כלבנו המבסוט", לטיול. חוזר אחרי דקות מספר, עם פרצוף מודאג, מעבירה ל"מיוט" ושואלת "מה?" בליווי תנועת יד מסתובבת.

"אמא יושב בגינה ילד לבד, נראה לי בערך בן 8 עם תיק גדול, על הספסל מול הדשא מאחורי הנדנדות בגינה. אני דואג לו".

מחשבות רבות רצות, הרגע חזרתי מיום ארוך בקליניקה, בקושי הספקתי לקחת ביס משאריות הצהרים שהפכו לערב, אני כבר בבגדי השמאטעס הכי נוחים שלי, מה עכשיו לרדת? אבל אז נזכרתי בקורס הדיגיטלי שלי להורים, "עשרת הדיברות"  ובשיעור הראשון אתו אני פותחת, "הראו דוגמא".

לכן הקמתי את עצמי העייפה ואמרתי לאורי שאני יורדת לראות מה המצב שם ואדווח לו. בלב אמרתי טוב יורדת לדקה בטח הוא כבר לא שם ומיד אני עולה ורובצת על הספה מול ההרצאה. הגעתי וראיתי אותו שם, ילד בן 8 עם תיק גדול על ספסל, ניגשתי אבל שמרתי על מרחק, ירדתי לגובה העיניים שלו, שאלתי, חייכתי, תחקרתי אבל הוא ממש לא שיתף פעולה, אמרתי לו שאני פה בספסל הרחוק אם הוא צריך משהו. ישבתי על הספסל ודיווחתי לאורי על המצב, חיזקתי אותו על הערנות שלו, ובינתיים המשכתי להקשיב להרצאה ולהציץ על הילד. בעודי חוככת בדעתי מה לעשות האם לדווח משהו למישהו וכו', אורי כותב לי, "אני דואג לילד". הבטחתי שאעשה שוב מאמץ לברר איפה ההורים שלו. שוב ניגשתי, ניסיתי וניסיתי את כל מה שעובד בקליניקה עם ילדים מיוחדים והילד לא שיתף פעולה. התרחקתי שוב לספסל הבסיס שלי וצפיתי. סה"כ כבר 45 דקות ילד בן 8 יושב לבד בגינה עם תיק גדול. ואז היא הגיעה, אחותו. נראית בת 13 גם היא עם תיק גדול, שאלתי אותה אם הכל בסדר או אם הם צריכים עזרה והיא אמרה שהכל בסדר והלכו לדרכם. זה לא היה נראה מושלם בעיני, אבל אמרתי לעצמי לפחות הם ביחד, גם אם מורכב הם לא לבד. עליתי הביתה ודיווחתי לאורי שאחותו של הילד באה לקחת אותו והכל בסדר. ממש רווח לו והוא אמר "אני כל כך שמח שזה נגמר ככה, איזה מזל" וככה עוד כמה  פעמים בהמשך הערב חזר ואמר לי תודה שירדתי לשמור עליו, שהוא כל כך שמח שזה נגמר טוב, ואיזה שיתוף פעולה מעולה היה לנו הערב. הילד הזה מרגש אותי כל יום מחדש.

ומכאן עוברת ישירות ל-9 טיפים על מה חשוב בדוגמא אישית?

  1. להבין שאנחנו מהווים דוגמה אישית לשינוי שאותו אנחנו רוצים- רוצים שהילד יעשה יותר ספורט, אין ברירה קומו מהספה ועשו בעצמכם.

  2. הראו להם את המאמץ, תראו את הטעויות- רוצים שישב ללמוד, אין ברירה תראו להם איך אתם עובדים על משהו שקשה לכם, מתקשים ומתגברים עד שמסיימים.

  3. הראו להם את הכישלונות, תזכירו להם שככה כולם לומדים- ספרו להם מה לא הצליח לכם היום ומה למדתם מזה, הראו להם את העוגה שנפלה, את הסיר השרוף והסבירו איפה טעיתם.

  4. הראו להם את התהליך, את הלמידה, ככה הם ממש יראו ויבינו איך יוצרים דרך, ושבאמת שום הישג לא נוצר בבת אחת.

  5. תעשו ותראו להם, ללא הרצאות, השתמשו בהסברים פשוטים ודוגמאות מוחשיות.

  6. הגיעו איתם למסקנות איך אפשר להשתפר, ואמרו להם שבפעם הבאה בטח יהיה שונה, כנראה יותר טוב.

  7. עודדו על ניסיונות בעיקר על אלה שלא מצליחים- והראו להם שאתם מעודדים גם את עצמכם או את בני זוגכם.

  8. חפשו בזכוכית מגדלת את ההתקדמות שלהם וספרו עליה לילד שלכם, חגגו איתם כל התנסות.

  9. בעיקר עשו אותו דבר בעצמכם, כדי שיראה שגם אם נכשלים כמה פעמים, אם מתמידים רוב הסיכויים שמשהו טוב יקרה, גם אם זו תהיה הצלחה קטנה או חלקית – יש כאן הצלחה! וזה נותן רצון ואמונה להמשיך לעשות ולהתקדם.

מקווה שנתתי לכם קצת השראה, כי זה ממש לא קל לתת דוגמא,

שלכם תמיד לכל שאלה,

רויטל- אופטיזם.

4 תגובות

  1. תודה רבה באופן אישי
    עם כל הילדים והנכדים בעולם כדאי להשתמש ב9 שלך.
    סבתא ציפי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.