שלום, אני טלי ואני סופרהוליסט. עברו 16 שעות מאז הביקור האחרון שלי בסופר. בעוד 8 שעות אהיה שם שוב. "אוהבים אותך טלי," 

"תודה, אוהב אותכם." 

לא מעט ממה שאני יודע על קניות, למדתי ביחד עם אח שלי הגדול, יואב, בסניף של "המשביר לצרכן" בפינת הרחובות הרצל וקק"ל בבאר-שבע. לפחות פעם אחת בשבוע, היינו נוסעים עם אמא במיני-מיינור האדומה, עם הריח של הבנזין, עם החלונות שלא רוצים לזוז, בשיא החום, או בשיא הקור, יורדים "העירה", לבאר-שבע, העיר עם האנשים הכי טובים בארץ. עיר אותה עד היום אני אוהב. אמא הייתה משאירה אותנו במחלקת הצעצועים ונעלמת לשעה וחוזרת עם שקיות. אנחנו היינו עסוקים בלהחליף מדבקות של מחירים על קופסאות של דגמי מטוסים להרכבה. 

אמא שלי קצת פחות התלהבה מהמטרופולין המאובק, לכן היא הייתה מנצלת כל הזדמנות כדי להשאיר את המיני האדומה בחניון של "אגד" לעלות איתנו על קו 369, (תגיד לנהג שאתה בן 4), ולנסוע לתל-אביב. כרך אמיתית, עם מוניות שירות קו 4 ו 5, קפה רוול וכלבו שלום. ושלא תבינו לא נכון, היינו נוסעים גם לירושלים, איתה ועם אבא, דרך בית-לחם וחברון, בימים שלפלסטינים קראו ערבים, ולמתנחלים עוד לא קראו. היינו מסתובבים במזרח העיר, מוזיאון רוקפלר, העיר העתיקה, כל הגעשעפט. היו לנו סבים וסבתות בחיפה, את הביקורים שם תמיד הייתי מסיים עם גב שרוף מרוח באשל אחרי שעתיים יותר מדי על החוף. היו לנו גם סבתא וסבא ברחובות, את הביקורים שם היינו מסיימים עם שטיקים של סבא שמחה וארגז מלא בפרי הדר מהעצים בחצר. 

 אבל, ב-1975, עבור שושנה כץ ושני ילדיה, כלבו שלום היה חלום שחוזר ומתגשם בכל פעם מחדש. תשאלו, "כמה פעמים אפשר לנסוע בשנה לכלבו שלום?". יאמר מי שיאמר, "לא מספיק!". לכן היה עלינו להסתפק ב"משביר לצרכן" סניף באר-שבע. פעם בשבוע, פק"ל, נסיעה למשביר, מטוסים, תקליטים ואז פלאפל אצל הבנות של אסולין והביתה. שתי ציפורים עם אבן קטנה אחת. הכל זרם על מי מנוחות עד שנת 1979.

ב- 1979 קרו שני אירועים מהפכניים אשר פוצצו את עולמנו כפי שהכרנו אותו עד לאותו הרגע. הראשון היה פתיחת דיזינגוף סנטר לקהל הרחב. הבניין המטורף הזה של פילץ ופלטו שרון סיפק חוויה מרגשת שפשוט מחקה את כלבו שלום תוך חמש שנים ממפת המסחר התל-אביבית. האירוע השני, פתיחת סניף השקם החדש בבאר-שבע. כלבו גדול ומואר שהפך את הביקור במשביר בהרצל לחוויה מחניקה. 

השקם נפתח בבניין גדול מול "אגד". בקומת הכניסה, שכנו מחלקות בגדי נשים, בגדי גברים, פרפומריה, מצלמות, שעונים, ונעליים. בקומה התחתונה, סופרמרקט עם מעדניה עם סלטים במשקל! ויציאה נוחה לחניון התת-קרקעי. ובקומה העליונה, טלוויזיות, סטריאו, תקליטים, צעצועים, חדרי ילדים, חדרי שינה ו…קפיטריה! עם המבורגר בפיתה עם צ'יפס וקולה! לא צריך לחפש חניה, לא צריך להיגרר למשביר ולאסולין והכי חשוב, היה שם צ'יפס והמבורגר! ללא ספק הרבה יותר ציפורים בהרבה פחות אבנים. וצ'יפס!

עולמנו הצרכני הצטמצם והתרחב בו זמנית. בביקור השבועי בשוק העירוני של באר-שבע, למדתי מאמא שלי לבחור ירקות ופירות. בביקור החודשי בשוק הבדואי, למדתי ממנה להוריד ישר בחצי בלי למצמץ. מפה לשם הפכתי לצרכן מודע. כמה זמן יש עוד למלפפון לפני שהוא מת, כמה תחזיק העגבנייה, את הדגים תן לי מלמטה, תחתונים חמש בחמש עשרה, תראה לי את החסות היפות! ובינתיים בשקם הגדול והמואר  התגלתה בעיה גדולה  במחלקת הצעצועים. המוכרות היו צעירות, ערניות ועם עיניים בגב. חלה ירידה דרסטית בהיקף עסקאות הרכש של צי המטוסים להרכבה של משפחת כץ.

מצמצו 43 שנה קדימה, והנה אני, הבן השני של שושנה כץ מוצא את עצמי בסופר שלושה ערבים בשבוע. אלוהים אוהב אותי וסידר לי סניף ענק ומוזל של שופרסל-דיל 4 דקות נסיעה מהבית. אני יודע כמה עולה קילו של כל דבר, מכיר את יהודה השומר, את מריאנה מקופה ראשית, את רוני מהפיצוחים, את ורדה מהגבינות, את נסטיה מהנקניק, את אריה מההחזרות, את שריף מהירקות, את דב מהמאפים, את רפי סגן מנהל הסניף, את עומאר מהדגים שעכשיו הוא גם בבשר, את מרינה, אילונה, אהובה ואת עדן מהקופות. 

יש מבצע על מרכך כביסה, 2 ב 18.

 6 אריזות של קרקר 900 גרם יוצא 3.32 ל 100 גרם במקום 5.25 ל 100 גרם באריזה של 150 גרם. 

מהשעה 21:00 מאפים ב 30% הנחה. 

שישי בצהריים אחרי 13:00 דגים ב 30% הנחה. 

הבשר הזול לטחינה יותר טעים כי הוא יותר שמן. 

לפעמים אם נשארים מספיק זנבות של גבינות צהובות, ורדה מגררת אותם במחיר מגוחך ל 100 גרם. 

שמן זית, רק חמיצות 5, גג 6, תוצרת ספרד 29.90. 

מבצע על חמאה מגרמניה 3.10 ל 100 גרם. 

בן אנד ג'ריז 16.90 ליח' למשלמים באשראי הרשת.

הייתם יכולים לחשוב שדור ההמשך ישמח ללמוד את העבודה. אז זהו, שלא. שני הבנים, הגדול והקטן, לא באים איתי בכלל לסופר. והדר, בתי התיכוניסטית, שיודעת להגיד לכל בני הבית בדיוק מה היא רוצה ואיך, כמה, למה ובאיזה צבע, נעמדת מול ורדה מהגבינות ופתאום היא מתביישת. לא נעים לה שמשרתים אותה. בבית היא מסתדרת נהדר עם המשרתים, אשתי ואני. על פי רוב, כשהדר באה איתי לסופר, אנחנו מחלקים בינינו את הרשימה. אני ירקות ודברים עם תור, היא את כל השאר. רק לאחרונה הסתבר לי שהיא מנצלת את ההזדמנות ועל כל חריגה שלי מרשימת הקניות, היא מגיבה בחריגה משלה. 

 וכך, אני נאלץ לחזות בירידת הדורות, תקוע עם מצבורים עצומים של ידע וניסיון, ואין מי שילמד איך לבחור עגלה טובה ולהגיד שלום לשומר, יראה כמה זמן יש עוד למלפפון לפני שהוא מת וכמה תחזיק העגבנייה, יגיד לעומאר שאת הדגים יתן מלמטה, וששריף יראה את החסות היפות,או יקלוט את המבצע על 5 תחתונים ב 50.

"אני טלי, ואני סופראבא! עברו 16 שעות מהביקור האחרון שלי בסופר, בעוד 8 שעות אהיה שם שוב"

"אוהבים אותך, טלי,"

"תודה, אוהב אותכם."